הכרעת דין בתיק ת"ד 23-06-09

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, נהיגה גורמת נזק, אי מתן זכות קדימה וגרימת חבלה של ממש.

על פי עובדות כתב האישום נהג הנאשם את רכבו ביום 13.4.09 בכביש 70, מכיוון צפון לדרום בתחום כפר יאסיף, כאשר באותה עת הגיע ממול רכבו של מוחמד שאמי. הנאשם פנה שמאלה, והתנגש ברכבו של מר שאמי. כתוצאה מההתנגשות נהדף רכבו של הנאשם ופגע ברכבו של חנא דאוד שעמד באותה עת בצומת וביקש להשתלב בכביש 70.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בחומר שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים, השתכנעתי מעל לספק הסביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, ואני מרשיע אותו בביצוען.

בפני העידו ארבעה אזרחים שהיו מעורבים בתאונה, הנאשם וחברו שישב לצידו, מטעם ההגנה וכן נהג רכב ב' מר שאמי ונהג רכב ג' מר דאוד, שהעידו מטעם המאשימה.

מר מוחמד שאמי העיד כדלקמן:

"נסעתי בכביש הראשי מדרום לצפון, בערך 20 מטר מהצומת ראיתי אוטו בצד ימין בצומת כשהוא עומד, נוסע לאט לאט. התקרבתי לאט לאט כדי לעבור את הצומת. פתאום עבר לפני בצד שמאל טנדר מסחרי שפגע בי. לא ראיתי את הטנדר לפני. אחרי שהטנדר פגע בי, הוא זרק אותי ימינה. האוטו שלי נעצר והוא פגע באוטו שעמד בצד ימין. כשהתקרבתי לצומת, אני לא יודע איך הוא עבר לפני פתאום. לא ראיתי אותו בכלל בצומת. לא זוכר אם ראיתי אותו נוסע ישר. פתאום ראיתי אותו נוסע שמאלה".

לעומת דברים אלה, העיד הנאשם :

"הגעתי לצומת, עצרתי כרגיל, לקחתי שמאלה, יש שם אי תנועה, עצרתי. הסתכלתי למעלה כיוון דרום, כמובן שמאלה, הכביש היה ריק ונכנסתי לכיוון שמאל. באותו רגע הבחור שישב איתי, יעקב אשקר, היה פסחא שלנו, שאל מה קרה, כולם נהיו קתולים, ולא יוצאים לכבישים? כי הכביש היה ריק פניתי שמאלה ופתאום אחרי כמעט שסיימתי את הפנייה שמעתי בום".

חברו של הנאשם, אשר נסע עימו ברכב, מר אשקר סיפר:

"שאלתי אותו מה קרה הכבישים ריקים, משהו כזה, עוד לא גמרתי את המשפט, פתאום באה מצד ימין הרכב הלבן או בז' משהו כזה. אני מדגים עם מכוניות הדגמה שהרכב הגיע מצד ימין מעט מאחור, והוא פגע בדופן הימני של הרכב שבו נסענו.הרכב שלנו היה במצב עצירה בזמן שהרכב השני פגע בנו".

מר דאוד, שרכבו נפגע לאחר ההתנגשות בין כלי הרכב של הנאשם ושל מר שאמי לא יכול היה לשפוך אור של ממש על האירוע:

בצומת מול תחנת הדלק בכפר יסיף עצרתי יש שם שלט עצור, היה רכב בכביש וראיתי רכב שפונה שמאלה הוא גם כן חנה, באותו רגע דברתי עם דוד שלי, פתאום שמעתי בום ראיתי שרכב בא אלי ופגע בי. אני לא ראיתי מאיזה כיוון הוא בא, הוא בא מכיוון צפון ופנה שמאלה לתוך הכפר, לא ראיתי אותו כשהוא פנה. בזמן שהוא פנה לא ראיתי אותו רק שמעתי את המכה וראיתי את הרכב מתנגש ברכב שלי.

ייאמר מיד כי אף אחת מהעדויות הנ"ל אינה יכולה להתקבל כלשונה. כך למשל, הסנגורית טענה בסיכומיה כי מניתוח העדויות עולה שהנאשם עצר את רכבו לתת זכות קדימה לרכב שנסע לפני רכבו של מר שאמי, אולם הנאשם עצמו העיד והדגיש כי הכביש היה ריק לחלוטין, כך שדומה כי אף ב"כ הנאשם מבקשת כי לא אקבל את גרסתו. אם עלי לקבוע כי לפני רכבו של מר שאמי נסע רכב אחר, בניגוד לגרסת הנאשם, הכיצד אקבל את גרסת הנאשם כי רכבו של מר שאמי לא הגיע מכיוון דרום לצפון, כאשר הנאשם עצמו אינו יכול לומר מהיכן הגיע, אלא רק להעלות השערה בעניין זה?

דומה כי אף אחד מהמעורבים לא ראה את רכבו של חברו, לפני התאונה, למרות ששדה הראיה במקום פתוח למדי. לאור עובדה זו, אין מנוס מהמסקנה כי שני הנהגים נהגו בחוסר זהירות וחוסר תשומת לב לדרך שלפניהם, ואפשר ויכולים היו למנוע את התאונה. יחד עם זאת, אשמתו של מר שאמי אינה הנושא בו עליי להכריע, ואשם מצידו יכול לשמש, לכל היותר, כנסיבה מקילה בעניינו של הנאשם, אם יימצא אשם.

עוד העידו מטעם המאשימה השוטר יעקב עשור שהיה השוטר הראשון שהגיע למקום ופעל ל"הקפאת המצב" עד הגעת הבוחן, וכן ד"ר נמרוד רחמים ששלל למעשה את האפשרות כי הפגיעה שאובחנה אצל מר אשקר, שבר בחוליה, נגרמה לפני התאונה.

כאמור לעיל, לאחר שקילת כל העדויות והחומר, מצאתי כי אכן אחראי הנאשם לתאונה בגין נהיגה בלתי זהירה ואי מתן זכות קדימה. מסקנתי מתבססת בעיקר על הממצאים האובייקטיביים בשטח, ועל דחיית גרסת הנאשם והעד מטעמו. סבורני כי במקרה דנן, מסקנתו של בוחן התאונות הינה מדויקת ומשקפת את אירוע התאונה כפי שהתרחש:

אני יכול לקבוע מסקנה על סמך ממצאים אובייקטיבים, כיוון נסיעת הרכבים והאשמה:  שרכב א' הגיע צפון לדרום ופנה שמאלה, כאשר רכב ב' הגיע מדרום לצפון ורכב ג', מיצובישי שעמד בצומת לפנות שמאלה מכיוון מזרח למערב.

רכב א' פנה שמאלה, בזמן הפניה חסם דרכו של רכב ב' שהתנגש בו ודחפו לכיוון רכב ג'. לפני הצומת יש שדה ראייה של 180 מטר . כשהוא עומד בצומת הוא רואה 200 מטר לפנים עד קצה הגבעה.

אינני מקבל את הטענה כי רכב ב' - של מר שאמי - הגיע מימין לרכב הנאשם, ואף אם נכונה טענת הנאשם כי לא הגיע בנסיעה רצופה מכיוון תחנת הדלק, אלא יצא מחניית ה"סופרפארם", הרי שעל הנאשם היה לתת לו זכות קדימה. לפני הצומת קיים אי תנועה (ולפחות היה קיים בעת התאונה לפני שינויים בכביש שנערכו במקום) המחייב רכב היוצא מהחנייה להשתלב בתנועה במרחק של כמה עשרות מטרים מהצומת. גם לו היה רכב זה יוצא מהחנייה, חובה היה על הנאשם להבחין בו, ולתת לו זכות קדימה בטרם פנייה שמאלה.